מטופלים עם גידול של בלוטת יותרת המוח עלולים לסבול מתסמונת אפטיה המתאפיינת בתחושת עייפות פיזית ומנטלית. זיהוי מוקדם של התסמונת וקבלת טיפול מתאים עשויים לשפר את איכות חיי החולים בצורה משמעותית. מוזמנים לקרוא מאמר בנושא שהתפרסם על ידי מייקל וייסנר ושותפיו בכתב עת מדעי חשוב בתחום הנוירופסיכיאטריה.
אפטיה וגידולים של בלוטת יותרת המוח : הפרעות שאינן קשורות לדיכאון.
יותר ויותר, חולים עם מחלת יותרת המוח נבדקים ומטופלים במרכזים יעודיים. במובנים רבים, חולים אלה דומים לחולים עם גידולים אחרים במוח. למרות שרובן של אדנומות יותרת המוח הן שפירות, השינויים הגופניים, הרגשיים והקוגניטיביים שחווים מטופלים אלה על בריאותם עלולים להיות ממאירים. מחלת יותרת המוח גורמת למגוון של מחלות פיזיות הנובעות מהשינויים בציר ההיפותלמוס (מרכז שליטה מוחי) – יותרת המוח. בנוסף, חולים עם מחלות יותרת המוח עלולים להיתקל בבעיות רגשיות רבות, כולל דיכאון, חרדה, הפרעות התנהגותיות ושינויים באישיות, וזאת בנוסף למספר עצום של התאמות שעליהן לבצע בחייהם. קיימת הבנה הולכת וגוברת כי חולי יותרת המוח עלולים להיתקל בבעיות רגשיות אלה כתוצאה מתופעות ארוכות טווח של גידול ביולוגי, טיפולים ו/או שינויים הורמונאליים. מחברי המאמר מציגים סדרה של מקרים, בהם חולים עם מחלת יותרת המוח אובחנו וטופלו על דיכאון והראו תגובה קטנה לטיפול בדיכאון. כאשר אובחנה אבחנה של תסמונת אפתיה והטיפול בוצע, מצבם של החולים השתפר. במאמר, סקירה של הספרות על אפטיה, היפוטלמוס, יותרת המוח, וטיפול בתסמונת האפתיה.
חולים המאובחנים עם מחלת יותרת המוח חווים שינויים פיזיים רבים שתועדו היטב בספרות. מטופלים אלו עשויים להיות בעלי תנודות משמעותיות במשקל שלהם, כמו גם שינויים במראה הפיזי שלהם, כפי שניתן לראות בחולים עם אדנומות מייצרות הורמונים אדרנוקורטיקאואידיים (ACTHomas), פרולאקטינומה ואדנומות של הורמון גדילה (GHomas). הם עשויים גם לחוות שינויים בתפקוד המיני והפריון שלהם, כגון אמנוריאה (הפסקת מחזור), אימפוטנציה ואורגזמה פגומה. חולים רבים עם מחלת יותרת המוח מפתחים מחלות רפואיות נלוות כתוצאה מחוסר תפקוד בלוטת יותרת המוח. התפתחות של סוכרת, יתר לחץ דם ומחלת עורקי הלב הם כמה דוגמאות.
בנוסף לשינויים הפיזיים ולמצבים הרפואיים, יש קשר ברור בין מחלות פסיכיאטריות למחלות יותרת המוח. במחלת יותרת המוח, אחד הביטויים הפסיכיאטריים הנפוצים ביותר הוא נוכחות של סימפטומים דיכאוניים משמעותיים מספיק כדי להצדיק אבחנה של הפרעת דיכאון מג׳ורי. מחלת קושינג היא כנראה הנלמדת ביותר במחלות יותרת המוח. זה הוכח כי בערך 50% מהחולים עם מחלת קושינג יש תסמינים דיכאוניים המתאימים להפרעת דיכאון מג׳ורית. בנוסף לסימפטומים הדיכאוניים, מטופלים אלה מראים לעיתים קרובות פסיכופתולוגיה בולטת הקשורה לדיכאון, כולל עייפות, שינה מוגברת, חוסר יציבות במצב מחזורי, חוסר תפקוד קוגניטיבי (כלומר, ריכוז וזיכרון). חולים עם חוסר הורמון גדילה (GH) עלולים לחוות חוסר אנרגיה ודחף (כלומר, מוטיבציה), כמו גם בעיות בזיכרון ובריכוז.
בחולים עם אקרומגליה (הפרשת הורמון גדילה ביתר) יש גם הפרעות פסיכיאטריות. עד 75% מהחולים חוו שינויים באישיות, כולל תסמינים של דיכאון, שינויים במצב הרוח, כעס, אובדן מוטיבציה, ונכונות מופחתת לחברתיות. חמישה חולים עם פרולקטינומה דיווחו גם על שכיחות גבוהה יותר של תסמיני דיכאון, חרדה ורגשות עוינות.
מחקרים מעטים ניסו לכמת את ההשפעה הכוללת של מגוון מחלות יותרת המוח על התפקוד החברתי ועל איכות החיים הכוללת. מחקר אחד דיווח על כך שחולים עם אי ספיקת יותרת יותרת בוגרים חוו ירידה באיכות החיים. החולים שקיבלו GHD המבוגרים חוו תחושה נמוכה יותר של רווחה ורזרבה פסיכולוגית נמוכה יותר (כלומר, עתודות המאפשרות התמודדות) מאשר אוכלוסיית התייחסות.
אבחנה מדוקדקת של סנדרום האפטיה, וטיפול מתאים בתרופות שמעלות העברת אותות מעוררים במוח יכולה לשפר משעותית את איכות החיים של מטופלים אלו.
Apathy and Pituitary Disease: It Has Nothing to Do With Depression
Michael A. Weitzner, M.D. Steven Kanfer, M.D. Margaret Booth-Jones, Ph.D.The Journal of Neuropsychiatry and Clinical Neurosciences 2005; 17:159–166
